חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתב העת רסלינג

על הכריכה:
רסלינג 7
קיץ 2000
| תוכן העניינים - גיליון 7
אדם טננבאום | מחויבות לא-אנושית לאנושות או על נשגבות האלימות ונחיתותה
העדר האל מאפשר לממד הכלכלי והפוליטי שליטה ללא מעצורים. העידן הדל אין ביכולתו להתנסות בדלות, בנזקקות, בעליבות. האפשרות לחריגה ולבזבוז נעלמה במסגרת כלכלות השליטה והיעילות. נרמול חובק-כול שולט ביצרים ובאנרגיות המיסטיות. הביטוי המטאפיזי לכך הוא הרצון לעוצמה: שימור הקיים למען התגברות עליו והתגברות עצמית למען ההתגברות, בלי להשאיר מקום שאינו משרת את יעילות השימור וההתגברות. לאורך תולדות המטאפיזיקה, הופיע הרצון לעוצמה, בדמותם של ערכים טרנסצנדנטיים וכעת הוא מופיע בדמות עצמו וכופה גיוס טוטאלי של כל המשאבים. הנזקקות של הנזקק, הדלות של הדל והעליבות של העלוב נשאבים אל תוך אפלה של ריק. מצב זה הולך ומחריף בכלכלה המייצרת צרכנים וצרכים. הכול הוא צורך והנזקקות האמיתית נותרת בדממה. ההגות אינה יכולה עוד להתגייס למען הפרספקטיבה ואלימותה, במיוחד אם הרגע החד של האפלה הגמורה עוד ניצב לפנינו.
רות גולן | נושאי הסוד - משתיקה לעדות, מממשי לפנטזמה
כשעוברים מתחום ההיסטוריה אל הקליניקה או אל הפסיכואנליזה, אנו מוצאים, בעקבות פרויד, עדות לא-מודעת. עדות הנמסרת יותר מתוך מה שלא נאמר מאשר מתוך מה שנאמר. אין צורך להכיר ב'אמת' על מנת להעיד עליה באופן אפקטיבי. הדיבור, ככזה, הוא עדותי בלי להתכוון, והסובייקט המדבר תמיד מעיד על אמת שבו-בזמן ממשיכה לחמוק ממנו. הסובייקט חומק בסופו של דבר, כמו הקרוב הכי-אינטימי המתרחק בחלום
עידו שחר | 'חיֵה ומוּת כאווה בראון': שיח השואה בישראל בראי התערוכה
חיה ומות כאווה בראון מבקרת את שיח השואה המפוצל בישראל, המשותף למחוזות המלנכוליה והמאניה כאחד. רועי רוזן יוצא נגד האינסטרומנטליזציה החריפה של השואה בנרטיב הציוני, ונגד לקחי השואה הפשטניים והחד-ממדיים שהיא מייצרת. שני אופני התגובה של הקולקטיב הישראלי לזיכרון הטראומה שחווה – זה המלנכולי ב'מחוזות הזיכרון', וזה המאני ב'מחוזות השכחה' – הינם פתולוגיים. בגלל נוראותה של הטראומה ובגלל הגישה האינסטרומנטלית כלפיה, לא הצליח הקולקטיב לעשות קונקרטיזציה של השואה, להתייחס אליה כאל תופעה היסטורית שהתרחשה במקום, בזמן ובנסיבות מסוימים מאוד
עודד מנדה-לוי | להתבונן ושוב להתבונן - על "חלל וכו': מבחר מרחבים" מאת ז'ורז' פרק
פרק מנסה להתמודד עם הקיבעון בתפיסות המקובלות של מרחב הדירה. הוא מנסה להעלות על הדעת תחליפים מרתקים במוזרותם לחלוקה המוכרת של חדר שינה, חדר ילדים, חדר מגורים וכדומה. חלוקות המבוססות לא על סדרי היממה, אלא על סדרים שבועיים. כאלה הם גם התרגילים המחשבתיים על דירה שיש בה בכוונת תחילה חדר שהוא באופן מוחלט חסר שימוש - לא חלל רב-פונקציונאלי כי אם א-פונקציונאלי, חלל המוביל למסקנה שהשפה אינה יכולה לתאר את הלא-כלום, את הריקות
עדי שורק | ארכיטקטורה של אוטוביוגרפיה אפשרית - על "להגיע לאליס איילנד" מאת ז'ורז' פֶּרֶק ורוברט בובר
פרק מביא את עצמו למקום שיכול היה להיות חלק מהביוגרפיה המשפחתית שלו. הוא מייצר ארכיטקטורה של ביוגרפיה אפשרית בכך שהוא אינו מוותר על הגבול האינסופי של האוטוביוגרפי. הוא נאחז במבנה שעל האי, כאילו יכול היה לספר משהו על חייו. הוא מתעקש להביא את דברי המהגרים כאילו אינם אומרים דבר על חייו שלו. פרק מגיע לאליס איילנד כמו אל אתר גלות אולטימטיבי
מיכל בן-נפתלי | קריעה: על יחסי אם-בת בעקבות 'הבגד' מאת דליה רביקוביץ
קבצי השירה המוקדמים של דליה רביקוביץ עד לאהבה אמתית (1987) אינם מציגים באופן מפורש את דמות האם. שירי אהבת תפוח הזהב (1961) מטפלים באב, ומותירים לכאורה את האם מחוץ למפת המשפחה ולנפשות הפועלות בה. דומה כי האם אינה מופיעה כלל כדמות מכרעת, אלא מאוחר יותר, בתיאור אמהותה של המשוררת-הדוברת עצמה, או בהתמודדותה המאלפת עם אמהותה של האם הערביה, המגלמת פנטזיה על אמהות אחרת, שלמה, אידיאלית, מעין התקה של האידישע מאמע לשדות אתניים, דתיים ותרבותיים זרים.
ארנה קזין | מ'קוויר' ל'חורגת'
אי אפשר להיות הומו ולסבית במובן התרבותי המגביל של המונחים בלי לקרוא אנגלית, בלי להתחבר לארה"ב. אין הומו ולסבית עבריים באותה מידה שאין ביג-מק עברי. רגע לפני שישלחו לנו עותקים מה'קוויר' האמריקאי, נבנה אנחנו את המקור העברי. ניצור ישות ישראלית מקורית - קוויר עברי או עברייה - שמן היסוד משוחררת מההיסטוריה הקצרה של ההגדרות המיניות הסוטות. נצמיח בארץ ישראל את דמותו הרב-גונית והמהפכנית של ה'חורג'
נועם יורן | אמנון לוי מזמין לבמה את הדוגמנית המופיעה אצל אמנון לוי - רייטינג נרקיסיסטי בערוץ 2
לראות את דודו טופז בלי שום סיבה פרט לכך שהוא דודו טופז. ייתכן שסוג זה של משיכה חוזר בחלק גדול מהתוצרים של ערוץ 2. האין זה העיקרון אליו שואפת תוכנית האירוח: אנו רוצים לראות את האורחים בתוכניות האירוח משום שהם מתארחים בתוכניות אירוח. בזכות עיקרון מופשט זה יכולים עורכי התוכניות להזמין לתוכנית, ללא חשש, את הבחורה שהופיעה בפרסומת כלשהי או את חזאי מזג האוויר - אנשים שכל פרסומם נובע מעצם העובדה שהופיעו על המסך
אמיר חצרוני ושמוליק דובדבני | על ההדוניזם התל-אביבי בקולנוע של אבי נשר
לאורך כל ההיסטוריה של הקולנוע העלילתי הישראלי התקיים דגם נוסף, ניהיליסטי-הדוניסטי, המתחיל בתעלולי הפלמ"ח, ממשיך בסרטי אורי זוהר, עובר דרך סרטי אבי נשר - הלהקה, דיזינגוף 99, הפחדנים - ומסתיים בגל התל-אביבי החדש. סרטיו של נשר מהווים סנונית ראשונה לקולנוע ישראלי שאינו עוסק במוקדי העימות הפורמטיביים של הציונות, אלא בעימות האוניברסלי הבין-דורי - צעירים מול מבוגרים
מאיר גרובר | ישראל בימי קדם מנקודת מבט פוסט-קולוניאלית
החטא הקדמון של הדור הקולוניאלי שלנו - דור תש"ח - היה במחשבה שאפשר להפוך קובץ של ספרי דת העוסקים בנושאים על-היסטוריים, כגון, צדיק ורע לו, סכסוכים בתוך המשפחה - פרוזה ושירה המדברת בדמויות, במטפורות ובדימויים על אלוהים המתהלך בגן עדן ועל סנה בוער שאיננו אוכל ואשר מתוכו מדבר אלוהים אל נביאו - לקובץ של ספרי ההיסטוריה של עם ישראל בימי קדם. ללא הצלחה יתרה ניסו להפוך את הקובץ המרתק הזה לספר היסטוריה חילוני שיצדיק את קיומנו פה
איתן כהן | מהגר פוטנציאלי
נולדתי באשדוד בשנת 1964. אחד הזכרונות המוקדמים ביותר שלי הוא פינוי רהיטים באמצעות חבלים ממרפסת דירתנו. גבע, שנולד ועזב את הקיבוץ אליו הגיע אבי במסגרת עליית הנוער ממרוקו, סייע במלאכה. ביתנו החדש שכן ברובע ו' בשכונה טובה יחסית בלב רובע המהגרים הגדול של העיר. שם התוודעתי לראשונה לריחות וטעמים אחרים: מנה ראשונה - סלט תפוחי אדמה ומלפפון חמוץ כרוכים במיונז; מנה עיקרית - שניצל מצופה פירורי לחם ופירה, ולסיום - ג'לי. ההקפדה על סגנון - חולצה בפנים למשל - השרתה אווירת מתח תמידית בבית משפחת בורג שבנם עידו היה חברי לגן הנמל.
ליאת ליכטמן | שטוחלנדיה
בתוך העיניים כשהן פקוחות, יושב איבר עיכול הסופג דימויים אופטיים מושכי לב, קודם מרגיש, אחר כך מנתח מה שראה. המעקב שלו מבקש מצע סמוי של שיטה מארגנת; מחפש בסיס מתמטי שפועם מתחת לרבדים קצביים, חתיכות טקסט. הגריד לועס את המידע למחצה, פולט אותו החוצה ואז מאכיל בו צופים, וזה נוח לעיכול, אם כי מרמה אותם מעט. הם לא מכירים את חומר הגלם, ובכלל, אולי טעמם שונה? אבל גריד תצוגה הוא כלי-כתיבה לגוזָלים של המדיה. לטובתם הם צריכים ללמוד להפעיל אותו. מאחוריו עומד טיפוגרף מנוסה המארגן מידע בערוצים כרצונו. מסד הנתונים אינו גולם אוטומטי אלא רנטגן המשקף קדימויות אצל המתכנן שלו. המתכנן אוסף סביבו שוליות-מרצון. אלה רוצים לספוג בקלות את הידע המוצע לעיניהם. כאילו קיימת רק שיטה אחת לניפוי מידע גולמי... אבל, אם לוח הנתונים נמחק, מתחיל שנית סדר חדש.
לכן אני רוצה לגלות את יסוד התבנית שאותו מנצל העורך או מתכנן המערכת. כפי שאני מזהה צלילים ומכנה בהם אותיות. אותיות מסמנות עולם שלם, גריד מתמטי הוא שרטוט מפה של העולם שנכנס לעיתון.
^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  עבודה ברסלינג  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com