שני מסלולים לתוכנית המנויים! ללא התחייבות / ללא ביטולים! ספר מתנה ומבצעי ענק למנויים הצטרפ/י עכשיו
ז'ורז' בטאיי (1897-1962) משורר, סופר ופילוסוף צרפתי רדיקלי, שהפגיש את קוראיו עם הטרנסגרסיה והחולי המצויים בקדושה.
אנטוניו גרמשי (1891-1937) נחשב לגדול ההוגים האיטלקיים במאה ה-20. גרמשי היה ממייסדי המפלגה הקומוניסטית האיטלקית ואף עמד בראשה בראשית ימי המשטר הפשיסטי. בשנת 1926 נכלא גרמשי על ידי הפשיסטים וישב בכלא 11 שנה, עד מותו בקליניקת אסירים, סמוך לרומא. "מחברות הכלא" של גרמשי הם המסמך המכונן של ביקורת מרקסיסטית שחורג מ"ביקורת כלכלית" גרידא אל עבר "ביקורת התרבות". המושג "הגמוניה" שפיתח ושכלל גרמשי הוא עדות לכך.
ג'ודית באטלר (1956) פילוסופית אמריקאית הבוחנת מחדש את שאלת המגדר והזהות המינית מפרספקטיבה קווירית. טוענת כי המין אינו מולד אלא נוצר בתרבות כתוצר של יחסי השארות והבעלות הנחשבים "טבעיים". מתמודדת עם הנחות היסוד של הפילוסופיה והפסיכואנליזה המערבית; נחשבת לאחת המחדשות הגדולות בתיאוריית הכוח והסובייקט של פוקו.
ז'אק לאקאן (1901-1981) מגדולי הפסיכואנליטיקאים במאה ה-20. דרש את החזרה לפרויד ולדגש על הלא-מודע, המיניות והקשר של הלא-מודע לשפה.
פייר בורדייה (1930-2002) - "שדה", "הביטוס", "הון סימבולי", "הומו-אקדמיקוס" הם רק חלק מרשימת המושגים שטבע פייר בורדייה, מבכירי הסוציולוגים שצמחו בצרפת בשנות ה-60, אשר טבעו מטא-סוציולוגיה ביקורתית, תוך כדי טיפול מקביל בתרבות "גבוהה" ו"נמוכה", על האידיאולוגיזציה המשתמעת מהם ועל המיסטיפיקציה המתלווה לאקט האמנותי החילוני.
קרל גוסטב יונג (1875-1961) מגדולי הפסיכולוגים במאה העשרים יחד עם פרויד, הציב במרכז מחשבתו את הארכיטיפים והלא-מודע הקולקטיבי.
פרדינן דה סוסיר (1857-1913), אבי הבלשנות המודרנית, בלשן צרפתי שוויצרי שהנגיד את שתי המגמות של הבלשנות (סינכרונית ודיאכרונית) והביא לעולם את ההבחנה בין מסמן ומסומן. כל הגישות בסטרוקטורליזם ובפוסט-סטרוקטורליזם מהדהדות את טיעוניו בספרו "קורס בבלשנות כללית".
נטלי סארוט נטלי סארוט (1902-1999), נולדה במוסקבה והיגרה עם משפחתה לצרפת ב-1909. את ספרה הראשון "טרופיזמים", אשר פורסם בליווי הקדמתו של סארטר, כתבה ב-1939. כשנתיים אחר כך עזבה את מקצוע עורכת הדין בו עבדה כעשרים שנה. כתיבתה הייחודית מתמודדת עם פיסוֹת אנושיות כמו מובחנות תחת מיקרוסקופ; נחשבת כחלק מזרם "הרומן החדש" יחד עם אלן רוב גרייה וקלוד סימון.
קת'רין מנספילד (1923-1888) נולדה והתבגרה בניו-זילנד; מגיל עשרים חייתה בלונדון שם כתבה, נישאה, התאהבה באחרים, התגרשה, חלתה במחלת מין ולבסוף מתה משחפת בקומונה של גורדייף בצרפת והיא כבת 34 בלבד. בחייה פרסמה יצירות ספורות ("בפנסיון גרמני" 1911, "אושר" 1920, "מסיבת גן" 1922 ); למרות זאת נחשבת מנספילד כרבת השפעה – כמתווכת בין אומני הסיפור הקצר בני הדור הישן כצ'כוב, לבין בכירי הסופרים של המודרניזם האנגלי.
היא נדירה בקולה הצלול – קולה של אשה אשר אינה זקוקה להגדיר את עצמה כאוניברסאלית כדי שלא יחשדו כי אינה גבר; כתבה כאילו הפמיניזם כבר היה פה לפחות 300 שנה.
