|
|
|
|
| כתבו עלינו |
|
|
כאן ניתן לעיין בביקורות שנכתבו על ספרינו, מסות שנאמרו באירועים לכבוד ספר זה או אחר, הקדמות, אחריות דבר, דפים ראשונים ועוד
הטקסטים מסודרים על פי תאריכי פרסומם או הקראתם
|
|
|
<
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
>
|
|
23/07/2012
יותם שווימר
/ ynet ספרים
"סוף, והמשך": מכתב לאם שאינה
ספרה של אסתר אורנר שמתמודד עם פרידה מאם הוא טקסט שכמו נכתב בזמן שאנו קוראים אותו, משום שהכותבת תוהה אודותיו ללא הרף ומציינת את הכתיבה בעת התממשותה
"סוף, והמשך" הוא מכתב ארוך; פנייה בכתב אל אם שנפטרה. אורנר כותבת לאמה ומשוחחת עמה במהלך שנת האבל השנייה לפטירתה, נוגעת בעצבים חשופים, שואלת שאלות שלא העזה לשאול ומנסה להבין תוך כדי מדוע היא מבצעת את המהלך הזה, ולשם מה הוא דרוש לה. הטקסט שהיא מניחה בפנינו הוא טקסט ספרותי מעניין מאוד, משום שבמרכזו ניצב מעשה הכתיבה עצמו ולא "הסיפור", הטקסט ולא העלילה.
|
|
|
09/07/2012
עדי שורק
מה היה בזמן הזה, שבין יום השנה למותה ועד ט"ו חשוון, מהו שהוביל אותך אל הכתיבה? ומהי בעצם הכתיבה הזו, שמכריזה על עצמה שתיכתב במשך שנה, בדיוק. שנה שרירותית שאינה מתחילה בתאריך המוות. האם זו שנת האבל השנייה? ריטואל פרטי? מכתב לאם? דיבור ישיר? כל מה שלא ניתן היה, ועכשיו פתאום אפשר? כל מה שלא נשאל וכבר לא יוכל להישאל, כל ההחמצה, כל הריחוק, כל הקִרבה.
|
|
|
04/07/2012
נירית בן-ארי
/ ספרים, הארץ
אמריקנו חלש
סצינת ההיפ-הופ הישראלית דעכה, אבל מחקר של ימיה הגדולים מראה שהיא מעולם לא היתה מה שהיא אמורה להיות
נקודת ההתחלה של "זמן אמת" היא הטענה שקיים קשר בין הגוף הפיסי לטקסט האמנותי, ושהגוף עצמו - הגוף השחור, במקרה של תרבות ההיפ-הופ - משמש בעצמו טקסט חברתי, תרבותי ופוליטי. אורי דורצ'ין חוקר את עולמם של הראפרים הישראלים ואת האופן שבו הם מדמיינים מוסיקה שחורה והיפ-הופ, ובעיקר את המשמעות של להיות שחור.
|
|
|
28/06/2012
אור עזרתי
/ מוסף הארץ
אריק לוראן מוטרד מאוד מהראייה המכניסטית שמציעים חוקרי המוח, ומצמצום הנפש לכדי תהליך מחשבתי, כפי שמציעים הפסיכולוגים הקוגניטיביים. בעזרת הפסיכואנליזה הוא יוצא למתקפה על המגמות הדומיננטיות בפסיכולוגיה. בספר זה הוא מצביע על מה שהולך לאיבוד כשמתמסרים להלך הרוח המדעי העכשווי בפסיכולוגיה, גם בחדרי הטיפול וגם בראייה הכוללת של נפש האדם. לוראן מעמת בין הגישות הטיפוליות העכשוויות המתמקדות בתוצאה, דוגמת הפסיכולוגיה הקוגניטיבית, לגישות הפסיכואנליטיות לטיפול המתמקדות בתהליך.
|
|
|
02/05/2012
אורית גרוס
/ כתב העת "בין המילים", גיליון שישי
הספר עוסק במות ההורים ובמטלות - המעשיות והרגשיות - שנופלות על אלה שנותרים אחריהם. הוא משרטט את התהליך הסבוך והמתמשך של עיבוד האובדן. את המסע הרגשי הזה, שמתחיל מתוך החלל שנוצר עם מותו של ההורה, בחרה פלם לפרוש לפני הקורא מבעד ובאמצעות חפצים, רהיטים וספרים ואין-סוף פריטים שהיה שעליה להוציא מבית אמה, וכל חפץ ונייר הוא סיפור רב-ממדי – על ההורים, עליה ועל הקשר שהיה וזה שמתהווה ביניהם.
פלם, באומץ לב, מתארת כיצד רוקנה את בית אמה, ובכך העניקה בית לתהליך האבל שלה ושל הקורא.
|
|
|
|
|
<
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
13
14
15
16
17
18
19
20
21
22
23
24
25
26
27
>
|
|
|
