חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתבו עלינו
על: אהבת אלוהים   מאת: אביטל וולמן
מבוא לספר מאת יוסף שורץ

 יוסף שורץ
...............................
מבוא ל"אהבת אלוהים"
...............................

אביטל וולמן מעלה בספר שלפנינו סוגיה התופסת מקום מרכזי בהגותו של אחד מגדולי ההוגים הנוצריים בימי הביניים: תומס הקדוש מאקווינו. יתרה מזו, הנושאים שבהם היא דנה נוגעים ישירות בלב לבו של הדיון התיאולוגי הנוצרי לדורותיו: סוגיית הזיקה העמוקה שבין האדם לבין האל בתיאולוגיה המבוססת על עובדת התאנשותו של האל בדמות אדם. אכן, קשה להעלות על הדעת דיון מעמיק בתיאולוגיה קתולית אשר יוכל להתעלם ממקומו של תומס אקווינס במחשבה הנוצרית כפי שהתגבשה בסכולסטיקה, וכפי שהיא מוסיפה להדהד בעת החדשה המוקדמת וכן למן המחצית השנייה של המאה ה-19. עד כה לא קיים בשפה העברית מבוא שיטתי כלשהו למחשבה התומיסטית או להגותו של תומס האיש. חיבורה של וולמן מציע, אם כן, בפני הקורא העברי הזדמנות נדירה להציץ אל תוך המורכבות ההגותית המשתקפת בכתביו, וכל זאת בצומת מרכזי של מחשבתו.

חלקו השני של החיבור מוקדש ברובו להשוואה עם הגותו של אוגוסטינוס. באופן הזה נקשר הדיון לדמות המוכרת קצת יותר לקורא העברי (במיוחד לאחר פרסום התרגום לוידויים ). בחלק זה, שנושאו "פילוסופיה נוצרית", מתברר המתח היסודי שבין הקדוש לפילוסוף ונידונה הבעיה העתיקה שעמה מתחבטת המחשבה הנוצרית לאורך כל ימי הביניים - בעיית היחס שבין הפילוסופיה כמבטאת את אידיאל ההכרה, לבין קהילת ההתגלות הנוצרית כמרחב של אהבה, אמונה וחסד.

הוגים כאבלר או כיוהנס סקוטוס אריגנה בעולם הנוצרי והוגים כאלפרבי וכאבן-רושד בעולם המוסלמי הרחיקו לכת בנכונותם לפתח מחשבה פילוסופית עקבית גם במחיר של התנגשות עם הממסד האינטלקטואלי ועם הקהילה הדתית של זמנם. לא במקרה הם מיקדו אליהם תשומת לב כה רבה במחקר המודרני, אולי הרבה יותר מכפי שזכו לה בחייהם. בתיאורים שרווחו בעת החדשה, למן הנאורות ועד לימינו, הם הוצגו כחלוציה של התבונה החופשית בעידן של חשכת האמונה, כשדמותם עוטה הילה רומנטית של מהפכנות חדשנית, כמעין מרטירים על מזבח המחשבה הפילוסופית. ואולם ברור לכל תיאולוג ולכל היסטוריון כי למעשה היו אלו ההוגים העומדים במרכזו של הספר הנוכחי - אוגוסטינוס ותומס אקווינס (או הוגים כאבן סינא ואל-גזאלי בעולם המוסלמי) - אשר עיצבו את מחשבת ימי הביניים, ודרכה השפיעו באופן מכריע גם על מחשבת העת החדשה. כיום, לאחר דורות של מחקר ההיסטוריה האינטלקטואלית של ימי הביניים, ברור שבניגוד לתמונה הדיכוטומית שרווחה בנאורות, הוגים אלה עשו זאת בשילוב נדיר של פתיחות אינטלקטואלית וביקורתית, אשר לא מנעה מהם מלייצג נאמנה את עולם האמונות והערכים של בני קהילתם; ניתן אף לומר כי דווקא משום כך הם קנו להם מעמד איתן בתודעה הקולקטיבית של חברתם.


הספר שלפנינו מציע דיון במודלים שונים של "אהבה נוצרית".
רעיון ה"אהבה" הוא רעיון מרכזי בכל דת, ובמיוחד בשלוש דתות ההתגלות החולקות ביניהן את מרכז הזירה האינטלקטואלית בימי הביניים. הוא מבטא את מרכזיות החוויה של יציאת האדם מתוך עצמו ומספק לחריגה זו של האדם מתחומי האני ביטוי ארוטי מושלם. הפיכתה של השירה הארוטית של שיר השירים ל"קודש קודשים" והפרשנות הדתית והפילוסופית הניתנת לה אצל מחברים יהודיים ונוצריים בימי הביניים, מביאה מגמה זו לשיא של ביטוי שיטתי. 

בדת הנוצרית ובמחשבה הפילוסופית המתפתחת בתרבות הנוצרית, יסוד האהבה מקבל ביטוי חזק עוד יותר מאשר בדתות אחרות, שכן במרכזה ניצבת באופן הרדיקלי ביותר דמותו של האל האוהב. יציאתו של האל אל מעבר לעצמו נתפשת כאקט של חסד ושל אהבה שלמה והופכת לאירוע המכונן של הדוגמה הנוצרית. לא לחינם מוקדש הדיון בשער השני בספרה של וולמן לאפשרות קיומה של "פילוסופיה נוצרית", אשר תהווה אתגר עבור הפילוסוף הנוצרי בנסותו להתמודד עם רעיון ההתגשמות של האל בבשר.

"אהבה עצמית" ו"אהבת אלוהים" – אלו הם שני צירופים אשר ניתן לתרגמם מבחינה פילוסופית לשתי תופעות מקבילות, הקשורות זו לזו והמתרחשות בעת ובעונה אחת: גילויו של האני את עצמו וחריגתו אל מעבר לעצמו. לדו-משמעות זו מתווספת גם הדו-משמעות הנמצאת הן בשפה העברית והן בשפה הלטינית בביטויים כדוגמת "amor dei", "scientia dei" או "visio dei"; ניתן לתרגם ביטויים אלה בו-זמנית הן כמוסבים על הסובייקט האלוהי, היינו כביטויים לאהבת האל, לידיעתו או לראייתו את הנבראים, והן כביטויים המתייחסים לאל כאל מושאה של ההכרה או של האהבה, היינו מי שנאהב, נודע ונראה.

השער הראשון בספר שלפנינו עוסק, אם כן, במושג ה"אהבה" ובמורכבותו של הניתוח שהציע לו הפילוסוף הנוצרי בן המאה ה-13 תומס אקווינס. מתוך סינתזה רחבה של הכתבים השונים, וולמן עוקבת אחר האופן שבו תומס מפרש את אריסטו בסוגיות הללו. רק לאחר שהיא מאפשרת לקורא להתוודע לעושרו ולמורכבותו של הדיון אצל תומס, היא מעלה בשער השני של הספר את השאלה הכללית והיסודית: מהי פילוסופיה נוצרית ומה מאפשר אותה?

בדרך זו הקורא מוזמן להצטרף למסע כמעט חווייתי, שאולי רק דרכו יוכל לחוש את מלוא המורכבות והעוצמה הכרוכים בשאלה העומדת כאן על הפרק. את זאת הוא יחווה לא מתוך התבוננות בפנורמה היסטורית או תרבותית, אלא מתוך חדירה לעומקה של בעיה ספציפית אחת.

בעמודים הבאים אציע מבוא כללי לקורא המגיע לדיון זה מבלי שתהיה לו היכרות ראשונית עם הדמויות הנידונות כאן. המבוא יהיה היסטורי בחלקו הראשון, ותמטי בחלקו השני.

הדרך המפותלת אל המחשבה הנוצרית
שלושה שמות מרכזיים עולים במהלך דיונה של וולמן: אריסטו, אוגוסטינוס ותומס אקווינס. לטובת הקוראים שזה להם המפגש הראשון עם המחשבה הביניימית, ברצוני להקדיש את המבוא הקצר להבהרת ההקשר ההיסטורי שבתוכו הדמויות הללו פועלות ומשפיעות. לשם כך אנסה לתאר את הצמתים התרבותיים והרעיוניים השונים שמייצג כל אחד מהם, ואת המורשת שהוא מנחיל לדורות הבאים בתחומי הפילוסופיה והדת.

כתביו של אריסטו מייצגים את אחת מפסגות המחשבה היוונית הקלאסית. ככאלה הם ניצבים לצדם של כתבים רבים נוספים אשר נוצרו בשפה היוונית לאורך מאות שנים של הגות ומדע. בשלהי העת העתיקה הפכו חלק מהמורשות הללו לאסכולות דוגמטיות בעלות סממנים כמו דתיים של הערצת קדושים, של הסתמכות על כתבים מקודשים, של התרכזות בפרשנות הכתבים המכוננים ולעתים אף של פיתוח ריטואלים דתיים של ממש הקשורים להגות הפילוסופית.

הן ההגות הנוצרית הביזנטית דוברת היוונית והן הנצרות המערבית האירופאית דוברת הלטינית שימרו ופיתחו את הסינתזות הללו שבין הפילוסופיה לדת. לפיכך המורשת שאותה הנחילו אבות הכנסייה היווניים והלטיניים לדורות הבאים הייתה רוויה באותם יסודות שתפסו מקום מרכזי בהגות הפגאנית של שלהי העת העתיקה. היו אלו בעיקר תורות סטואיות וניאו-אפלטוניות. אמנם הכתבים הללו של ההוגים הפגאניים ושל ההוגים הנוצריים אשר מהם שאבו, ביטאו גם היכרות מוגבלת עם רעיונות משל אריסטו (פירושים לא מעטים לכתבי אריסטו מתחברים באותו הזמן על ידי הוגים ניאו-אפלטוניים), אך הם לא היו מלווים באימוץ אמיתי ושיטתי של דרך מחשבתו. ההגות הנוצרית של הזמן ההוא עושה אף היא שימוש מצומצם ביותר ברעיונות משל אריסטו. היא מתאפיינת בשימוש הולך וגובר בקבוצה מצומצמת של כתבים לוגיים של הוגה זה ושל פרשניו היוונים וכן בהפנמה מוגבלת של תורת הקטגוריות האריסטוטלית בנוסחה הפשוט ביותר. היסודות הללו יוצרים את מה שמכונה כבר בז'רגון הימי-ביניימי בשם "הלוגיקה הישנה" (logica vetus), וזו הולכת ומשתכללת בתהליך שנמשך מאות שנים עד הגעתה לשיאה במאה ה-11. אין לדעת אם מצב עניינים זה לא היה נותר כך אלמלא נחשף המערב הלטיני להשפעה ההולכת וגוברת (למן המחצית השנייה של המאה ה-12) של התרבות השלישית (לצד התרבויות, היוונית והלטינית) שיצאה מתוך אותו כור היתוך הלניסטי, הלוא היא התרבות הערבית, בעיקר זו המוסלמית.

תרבות זו עשתה את דרכה למרכז הבמה בשתי המאות הראשונות לספירה האסלאמית באמצעות מסע כיבוש אשר כמעט אין לו אח ורע בתולדות האנושות; מסע זה ייצב את גבולותיה של התרבות האיסלאמית במאה ה-9 עד אשר הקיפה שלוש יבשות ומגוון עצום של שפות ותרבויות עתיקות. תרבות זו ירשה כמעט את כל המרכזים העירוניים החשובים של העולם ההלניסטי על אוצרות הידע והתרבות שבתוכם. השפה הערבית - שפה בעלת מורשת ספרותית קדומה, אשר לא שימשה קודם לכן כשפת תרבות מובילה וכשפת האדמיניסטרציה של שלטון חובק עולם - התעשרה עתה גם במילון חדש של מונחים מדעיים ופילוסופיים, שנוצר תוך תרגום הקורפוס ההלניסטי מן היוונית והסורית לערבית והתעשר כתוצאה ממגע עם שורה שלמה של תרבויות נוספות. בתוכה עתידה הייתה לצמוח גם תת-תרבות פילוסופית יהודית ערבית, אשר תשנה באופן רדיקלי את עולם המחשבה והדת של היהדות.

 

 

[המשך בספר]

 




גרסת הדפסה

^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com