חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתבו עלינו
על: עבודות וחיים   מאת: קליפורד גירץ
הקדמה לספר מאת אנדרה לוי

אנדרה לוי
.............................................
להיות גירץ: האנתרופולוג ככותב
.............................................


אפתח בהערה אישית, סנטימנטלית-משהו: עוד בהיותי סטודנט לאנתרופולוגיה היה קליפורד גירץ בעיניי מה שהאנתרופולוגיה צריכה להיות והאנתרופולוגיה נדמתה כאילו היא כולה צריכה להיות קליפורד גירץ. אפשר שרבים ירימו גבה למקרא אמירה זו. גם אפשר (וראוי!) שלא מעט מהם יציבו לה סייגים, יבקרו אותה ביסודיות, יפקפקו בה, יהפכו אותה על פיה. ובכל זאת, למרות הביקורות (ההולמות, יש לומר) על עבודתו של גירץ, וממילא גם על קביעתי זו, אני דבק בה. סנטימנטליות, אמרתי?

יכולתי לאמץ פתיחה נוחה יותר; פתיחה מקלסת אך זהירה ומאופקת-משהו. ניתן היה לציין שקליפורד גירץ הוא אחד מאותם יחידי הסגולה אשר זכו להכרה שחרגה הרבה מעבר לגבולות הדיסציפלינה האנתרופולוגית, ואף מעבר למדעי החברה. הצלחה זו הנה משמעותית במיוחד על רקע שוליותה המוסדית של האנתרופולוגיה, שוליות שבאה לידי ביטוי הן במחקר האקדמי והן במערכת הפוליטית האוניברסיטאית. כה רבה הייתה הצלחתו עד שהיה לאנתרופולוג היחיד עד כה, שזכה להימנות עם סגל המכון ללימודים מתקדמים (Institute for Advanced Studies) שבפרינסטון, אותו מוסד שאכלס בזמנו חוקרים בעלי מוניטין כמו אלברט איינשטיין.

יכולתי לפתוח אחרת, באופן פורמלי יותר, ולציין את הפוריות המחקרית שלו; תיאור "אובייקטיבי". לְסַפֵּר שמלבד עשרות רבות של מאמרים חשובים, הוא גם עומד מאחורי מספר מרשים של ספרים. את רובם כתב לבדו, את חלקם הקטן כתב עם שותפים ואת חלקם ערך.
[...]

ברוח דבריו של גירץ, מן הראוי לומר כאן שרשימה זו אינה מציגה תמונה אובייקטיבית של עבודתו. היא אינה מכילה בתוכה את השפעתו העצומה על דיסציפלינות אחרות כמו היסטוריה, ספרות ואף כלכלה. אך לא רק זאת. היא מבטאת את, או, בפרפראזה על משפט שלו, "אומרת על אודות", הסנטימנטליות שלי כלפיו ככותב.

כך, על אף שאני שם את נפשי (המקצועית, לכל הפחות) בכפי, אני בוחר להמשיך ולדבוק בסנטימנטליות; אולי משום שגירץ היה אחד מהאנתרופולוגים הראשונים בעלי השם שפגשתי פנים אל פנים. פגשתי בו כשהגיע לישראל במסגרת סדרת ההרצאות "ירושלים-הרווארד", שבעקבותיה גם יצא לאור, ב-1995, הספר After the Fact. בתקופת ביקורו בישראל הוא היה בשיאה של הקריירה שלו, חוקר בעל מוניטין שמאחוריו עבודות שדה באזורים שונים בעולם (אנתרופולוגים, יש לומר מיד, מתגאים במספר אזורי המחקר של עבודת השדה שלהם ממש כשם ש"אינדיאנים" מתגאים בקרקפות החגורות על מותניהם. וכן, אני מודע לסכנת האקזוטיזציה שבמטפורה זו!). בין השאר ערך גירץ עבודת שדה במרוקו. באותה תקופה הייתי בשלב החניכות שלי, סטודנט לאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית, ממש לפני היציאה לעבודת שדה במרוקו לצורך מחקר הדוקטורט שלי, שעסק בהתמעטותם הדמוגרפית של יהודי מרוקו. זה היה מרגש עבורי לפגוש את האיש שעד כה רק קראתי את עבודותיו רבות-ההשפעה. במהלך הביקור שלו בישראל יצאה קבוצה של חוקרים ישראלים (ואני, הבנימין שבחבורה, ביניהם) לסיור בן יומיים. הסיור, אם יותר לי להעיר ברטרוספקטיבה, היה אופייני לאנתרופולוגים. היה זה ערב ל"ג בעומר, ואנו שמנו פעמינו להר מירון, במטרה להציג בפני האנתרופולוג, כך חשבתי בשעתו, "תופעות מעניינות". אני הייתי עסוק בחיפוש המבט שלו, טרוד בשאלה מה הוא רואה כשהוא מתבונן. להפתעתי, מכל מה שראה בהילולה (שהיה, ללא ספק בעיניי, אירוע רב-רושם), גירץ התעניין דווקא בדומיננטיות הגדולה של ש"ס באחד מיישובי הדרוזים בגליל... מבטו כאתנוגרף תר אחר "עובדות" שבעיניי לא היה צורך להסביר. את אותן עובדות אתנוגרפיות ייחסתי אני לשיקולים "רציונליים" (שעושות מועצות מקומיות ערביות, בשל הקשר שלהן עם משרד הפנים שהיה אז בשליטת ש"ס), ואילו אנחנו, כך חשבתי, כאנתרופולוגים הכנועים לתאווה להדגיש את ההבדל התרבותי, צריכים להתמקד בתופעה צבעונית כמו הילולה, שבהחלט ראויה למבטו המקצועי של החוקר המהולל. מאז אותו ביקור הוא לא שב לישראל, על אף שהיו פעמים ספורות שביקור כזה כמעט יצא אל הפועל. אני נותרתי אז עם המבוכה, והרצון לתור אחר מבטו לא פג.

[המשך בגוף הספר]




גרסת הדפסה

^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com