חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתבו עלינו
על: פרויד והלא-אירופאי   מאת: אדוארד סעיד
אחרית הדבר מאת ערן רולניק

ערן רולניק
..........................
פרויד יורד מצרימה
..........................
מתוך אחרית דבר ל"פרויד והלא אירופאי"

בשנת 2000 שלחה החברה הפרוידיאנית הווינאית הזמנה לאדוארד סעיד שיבוא ויישא את ההרצאה המסורתית הנערכת מדי שנה לציון יום הולדתו של פרויד. על אף שהפסיכואנליזה לא מילאה מקום מרכזי בסדר היום הפוליטי והאינטלקטואלי העמוס של הפרופסור לספרות השוואתית מניו-יורק, הבחירה בסעיד, חבר המועצה המחוקקת הפלשתינית, לא הייתה מעשה יוצא דופן. היא דווקא נשאה עמה את כמה מסממניו הריטואליים של השיח הביקורתי המרכז-אירופאי של התקופה. בקרב חוגים רחבים בגרמניה ובאוסטריה קיים מזה כמה עשורים רעב שאינו יודע שובע לאותו תבשיל קדֵרה פוסט-מודרני המוגש באינספור עצרות, כנסים וימי עיון, ושמרכיביו העיקריים הם: אפוריזמים פסיכואנליטיים והיזכרות בו-זמנית בשואה של יהודי אירופה ובסכסוך הישראלי-פלשתיני. אמנם רק לעתים רחוקות ניתן להתענג על התבשיל הזה בלי שמשבית שמחה כלשהו יצעק ברקע "אנטישמים", אבל על פי רוב לשערוריות זוטא מהסוג הזה יש השפעה מזככת על המשתתפים בהן, גם אם אין בהן כדי לתרום משמעותית לשיח הפסיכואנליטי או ההיסטוריוגרפי המלומד.

זה פחות או יותר מה שצפוי היה לקרות בהרצאת פרויד השנתית של סעיד. אבל רצה הגורל וקריאת הקרב "אנטישמים" נשמעה עוד בטרם דרכה כף רגלו של המלומד המצרי-פלשתיני-אמריקאי בווינה. תמונתם של סעיד ובנו מיידים אבנים בעמדת צה"ל נטושה בדרום לבנון, שהתפרסמה באמצעי התקשורת, סיפקה רקע הולם למסע שתדלנות ציבורי כנגד הזמנתו של סעיד לווינה. המארגנים נבהלו, וחרף מחאתם של אינטלקטואלים וינאים רבים בוטלה ההרצאה. הדי הפרשה הזו מזעזעים עד היום את החברה הפסיכואנליטית הווינאית ואת אגודת הידידים הנלווית אליה: "אמור לי מה הייתה עמדתך בפרשת הרצאתו המבוטלת של סעיד ואומר לך מי אתה". בעקבות הפרשה גם נפרדו דרכיהם של החברה הפרוידיאנית ושל מוזיאון פרויד. המוזיאון הצליח להתנתק מהתלות הפורמלית והפיננסית בממסד הפסיכואנליטי ולזכות במעמד אוטונומי המאפשר לו לקבוע באופן עצמאי את תכנית האירועים השנתית.

ג'ון בונצל, חוקר בכיר במרכז האוסטרי ליחסים בינלאומיים, עקב מקרוב אחר הדיון הציבורי בפרשת סעיד. עיון בארכיון העיתונות של בונצל מעלה שהפרשה הנידחת הזו נסקרה בהרחבה בעיתונות האירופאית, האמריקאית והערבית. אין זאת אלא שב-2001 - בתקופה שיחסיה המתוחים של הממשלה האוסטרית עם הקהילה הבינלאומית מחד גיסא ועם אזרחיה היהודים מאידך גיסא עמדו בסימן התחזקותה מעוררת הפלצות של המפלגה הלאומנית בראשותו של יורג היידר - הזמנתו של אדוארד סעיד לביתו של הפליט היהודי המפורסם ביותר של הרפובליקה הייתה מחווה רוויית משמעויות סמליות שהייתה גדולה על מידותיה של החברה הפסיכואנליטית הווינאית. יתר על כן, בהאזנה חוזרת לצליליה של האופרטה הווינאית הזו קשה לקבוע בוודאות איזו מהחלטותיהם של האנליטיקאים האוסטריים הייתה מהוגנת יותר ומתחסדת פחות: ההחלטה להזמין את סעיד - אינטלקטואל המזוהה עם הסכסוך היהודי-פלשתיני יותר מאשר עם הגותו של זיגמונד פרויד - או ההחלטה הפחדנית וגסת הרוח לבטל את ההזמנה באמתלה קלושה של יידוי אבנים בעמדת שמירה נטושה. כך או כך, הרצאתו המצוינת של סעיד "פרויד והלא-אירופאי", כמו גם דברי התגובה המדודים של חוקרת הספרות ז'קלין רוז ודברי הקישור של האנליטיקאי כריסטופר בולאס החזירו את הדיון בהגותם של פרויד ושל סעיד לפסים רציניים ושפויים שלהם הם ראויים, והם מהווים תרומה משמעותית לשיח הפסיכואנליטי העוסק בהיבטים הפוליטיים והאתיים המקופלים בהגותו של זיגמונד פרויד. האם יהיה זה מוגזם לצפות מהספרון הקטן הזה שיסלול בפני הקורא העברי את הדרך להכרות מחודשת עם כתיבתו רבת המעוף של אדוארד סעיד?

קריאתו הפוליטית העכשווית של סעיד את החיבור, שבו פרויד הביא לידי ביטוי סופי את הדיאלוג המורכב שלו עם זהותו היהודית, מצטרפת למסורת ארוכה של עיון מפרספקטיבות שונות בטקסט שמעולם לא הסב קורת רוח למחברו או לקוראיו, שהרי "משה" הוא הרבה דברים בעת ובעונה אחת: חיבור העוסק בפסיכולוגיה של הדת ובביקורת מקרא, רומן המנסה לכתוב מחדש מיתוס, חיבור היסטורי המטפל בהתהוותו של הרעיון הפסיכואנליטי, מונוגרפיה על אופן ההתהוות של הנוירוזה של היחיד ושל החברה כמו גם מניפסט פוליטי וביוגרפיה מטפורית. אילזה גרובריך-סימיטיס, חוקרת פרויד שזיהתה את כל האיכויות הללו בחיבור על "משה", כינתה אותו "חלום בהקיץ". 

סוגיית תפישתו העצמית היהודית של פרויד והשפעתה על תורתו מלווה את הפסיכואנליזה משנותיה הראשונות. שתי השאלות העוסקות בזיקה שבין היהדות לפסיכואנליזה וליוצרה מתגלות פעם אחר פעם כמקור לא אכזב של תובנות היסטוריוגרפיות ואפילו קליניות-תיאורטיות. את ההיסטוריונים של הפסיכואנליזה ניתן לחלק למקסימליסטים אתניים, כאלה הרואים בתורתו של פרויד "מדע יהודי" או התגלמות של יהדותו, ולמינימליסטים אתניים הדוחים מכול וכול את קיומו של ממד יהודי אינהרנטי בהתפתחות הפסיכואנליזה. ארוכה ופתלתלה במיוחד היא המסורת של המקסימליסטים האתניים, שמיקדו את מבטם ב"רוח היהודית" בהגותו של פרויד. היא כוללת חוקרים מעודנים שהקפידו להבחין בין תפישתו העצמית היהודית של פרויד לבין תפישתו העצמית המדעית, אך גם חוקרים שדימו לזהות את מוצאו היהודי של פרויד על כל צעד ושעל.

פרויד עצמו לא חסך במאמצים על מנת למנוע את קריסתו של הפרויקט הפסיכואנליטי אל תוך בעייתו של העם היהודי. כך, למשל, הוא נמנע מלציין את מוצאם האתני ואת השתייכותם הדתית של מטופליו, והוא הדגיש בכל הזדמנות את מחויבותה של הפסיכואנליזה לחשוף את הגרעין המשותף והכלל-אנושי העומד מאחורי תשוקותיו, חרדותיו ועכבותיו של כל אדם באשר הוא. עיסוק יתר בשאלות יהודיות, גם אם באצטלה מדעית, היה עלול לחרוץ את גורלה של הפסיכואנליזה לנידוי אל שולי השיח האינטלקטואלי והמדעי של התקופה, ותלמידיו הוזהרו לבל יהפכו את הפסיכואנליזה ל"עניין יהודי-לאומי".  יתר על כן, הרגישות הרבה שגילה פרויד כלפי הדימוי הציבורי שלו ושל תלמידיו, והחשש כי גורלה של הפסיכואנליזה ייקבע בהתאמה למעמדו השולי של היהודי בעולם הרפואי של וינה בסוף המאה ה-19, הובילו אותו שוב ושוב לחיפוש אחר תלמידים שאינם יהודים. הציפיות הגדולות שתלה בקרל גוסטב יונג ובארנסט ג'ונס, ומאוחר יותר בלו אנדראס סלומה ובמארי בונאפרט, הם רק כמה מביטוייו של אותו רצון לנתק את גורלה של הפסיכואנליזה מהשוליות שגזר עליה השיוך היהודי של מייסדה.

בתקופה שבה נפקד מקומם של פרויד ומרבית תלמידיו מאותה קהילה פרשנית-ציונית שביקשה לקשור בין חולייו הגופניים והנפשיים של היהודי לבין חוליו של העם, היו מי שאיתרו דווקא בהגותו של פרויד את החוליה המקשרת בין הספֵרה הפרטית לספֵרה הציבורית, בין תשוקתו של היחיד לשאיפותיו של הקולקטיב. תחילה היו אלה מחקריו הראשונים בהיסטריה, אשר אפשרו את הדגשת ההשפעה ההרסנית שיש לזיכרונות העבר היהודי על ההווה. קריאתו המפורסמת של מיכה יוסף ברדיצ'בסקי "אנחנו הננו עבדי זיכרונותינו" מהדהדת את קביעתם של פרויד וברויאר על אודות החולה ההיסטרי הסובל מזיכרונותיו; בהמשך הייתה זו מיניותו המעוכבת והמודחקת של היהודי הגלותי, ובעיקר גבריותו המפוקפקת, שעמדו מאחורי עצבנותו המפורסמת ורפיסות רוחו. למן הופעתו של "פשר החלומות" החלה גם שפת הסמלים הקדמונית של הלא-מודע היהודי לפרוץ את מחסום ההדחקה הגלותי ולהפגין בתוך כך את מאפייניה האתניים היחודיים - את העדפתה, למשל, לשפה העברית. בהמשך היו אלה החיבורים הפרוידיאניים שהוקדשו לשאלות של דת וחברה. תהליך הבנייתו של היהודי החדש והפוליטיזציה של הנפש הקולקטיבית היהודית יכולים היו למצוא בכתביו החברתיים של פרויד בני ברית נאמנים דווקא לנוכח המעבר החלק שהם אפשרו בין הפסיכולוגיה של היחיד לבין הפסיכולוגיה של הקבוצה. נפשו של הפרט הכילה בזעיר אנפין את כל ההיסטוריה האנושית, בין אם באמצעות הרומן המשפחתי האדיפלי הפרטיקולרי של ילדותו ובין אם באמצעות עולם הפנטזיות הארכאיות שאותן קיבל בירושה מאבותיו. בשלושה מחיבוריו של פרויד נפרשת משנתו הפוליטית והחברתית הליברלית-אוטוריטרית-פטריארכלית של פרויד ב"טוטם וטאבו", ב"פסיכולוגיה של ההמון ואנליזה של האני" וב"משה והדת המונותיאיסטית". אלה היו גם החיבורים המרכזיים שדרכם התוודעו לפסיכואנליזה מרבית קוראי העברית של תקופתו. 

פרויד נכון היה להצניע את יחסו האמביוולנטי כלפי הרעיון המדיני הציוני, ואולם בקשותיהם החוזרות ונשנות של פרנסי היישוב לשרבב את שמו לטובת העניין הציוני חייבו אותו שוב ושוב להידרש לשאלה, שאותה ביקש לברר הרחק מעין הציבור – שאלת הזיקה שבין מוצאו היהודי לבין משנתו. שאלה זו נגעה, כאמור, בנימי נפשה של הפסיכואנליזה וזוהתה על ידי פרויד עוד בשנות עבודתו הראשונות כסוגיה החותרת תחת מעמדה האוניברסלי של משנתו. את זאת הוא לא היה מוכן לסכן גם בשנותיו האחרונות – לאחר עלייתם של הנאצים לשלטון, לאחר סיפוחה של אוסטריה לרייך הגרמני ולאחר הגירתו ללונדון – אפילו כאשר הפיתוי להישען על הקולקטיביות האתנית ועל הסולידריות היהודית ולמצוא בהן נחמה היה חזק מתמיד. בשלהי 1933 הוא יכתוב ליהודה-לייב מאגנס, קנצלר האוניברסיטה העברית: "[...] עבורי מסע לירושלים הוא אולי אפשרי מבחינה פיזית אך לא מבחינה נפשית [...]".

[המשך בספר]




גרסת הדפסה

^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  עבודה ברסלינג  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com