חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתבו עלינו
על: האלביתי    מאת: זיגמונד פרויד
 04/04/2012    הקדמה מאת יצחק בנימיני
יצחק בנימיני
..........................
הקדמה ל'האלביתי"
.......................... 



כִּי יִצְפְּנֵנִי בְּסֻכֹּה בְּיוֹם רָעָה
יַסְתִּרֵנִי בְּסֵתֶר (heimlich) אָהֳלוֹ
תהלים כז, ה


מסתו של זיגמונד פרויד "האלביתי" ("Das Unheimliche"), התפרסמה לראשונה בשנת 1919, זמן קצר לאחר תום אירועיה המחרידים של המלחמה הגדולה ושנה לפני פרסום מסתו הנועזת על אודות יצר המוות, מעבר לעקרון העונג. שתי המסות משלימות ומגבות זו את זו מבחינה תיאורטית, ומתארות יחדיו בעגמומיות-מה את הביוגרפיה הנפשית של האדם המודרני ואת אי-יכולתו להיחלץ מהטראומתי והנורא. ב"האלביתי" פרויד מתחקה אחר תחושה ששקועה כולה במילה הגרמנית unheimlich (כתואר השם וכשם עצם: Das Unheimliche). השפה הגרמנית מיטיבה לבטא תחושה זו באופן כה אינטימי בינה לבין דובריה עד שזר לא יבין זאת, תחושת עצם הזרות השורה בתוך האינטימי עצמו, צמרמורת ואי-נוחות במפגש עם הביתי שהוא בה בעת מסתורי וכמוס, מאיים ומפתה. 

פרויד פירש את מושג ה-unheimlich קודם כול בתגובה למאמרו הקצר של הפסיכיאטר-נוירולוג ארנסט ינטש (Jentsch) "לעניין הפסיכולוגיה של האלביתי", שהתפרסם בשני חלקים בשנת 1906 בהשבועון הפסיכיאטרי-נוירולוגי. אגב, ינטש עצמו התייחס לעבודתם של פרויד ויוזף ברויר (Breuer) מחקרים בהיסטריה מ-1895 בחיבורו על אודות מצב הרוח (Die Laune, 1902), ובחיבורו מוזיקה ועצבים (Musik und Nerven, 1904, 1911) כבר עסק בחוויית האלביתי ביחס למוזיקה. תגובתו של פרויד מתרכזת בעיקר בתזה המרכזית של ינטש, ולפיה האלביתי נובע מתחושת "אי-ודאות אינטלקטואלית" (intellektuelle Unsicherheit). תחושה זו בולטת במיוחד במפגש עם דימויים או יצורי כלאיים שממזגים בין החי לדומם, בין האנושי לחייתי, בין האנושי לטכנולוגי ועוד. במאמרו טוען ינטש שדוגמה בולטת לכך ניתן למצוא אצל אחד מגדולי הרומנטיקה הגרמנית המאוחרת, את"א הופמן (Hoffmann, 1776-1822). פרויד מניח שינטש התכוון בעיקר לסיפורו של הופמן "איש החול", בשל דמותה של הבובה הממוכנת אולימפיה, שהגיבור האומלל של הסיפור, נתנאל, מתאהב בה נואשות כאנטי-פיגמליון מודרני. ואולם פרויד מציע עמדה שונה מזו של ינטש, גם אם למעשה אינו מתנתק לחלוטין מהתזה הינטשית שרודפת אותו באופן אלביתי. 

כל מי שאמון על הקריאה בפרויד יודע שכתיבתו יפה ורגישה ומתאפיינת בנימה אנושית. אולם כתיבה זו גם סוערת ומטלטלת את הקורא; למשל כשהוא נתקל באפשרויות שונות להבנת תופעה נפשית מסוימת, בהיסוסים של מחבר-העל שבורא את שיח הפסיכואנליזה בתוככי סדנה טקסטואלית-הגותית (כטענתו של מישל פוקו ב"מהו מחבר", 1969). הדבר בולט במיוחד במסה שלפנינו, כאשר פרויד מבקש להתחקות אחר חוויה שעצם המבנה של הביטוי הלשוני שלה מעיד על תוכנה (ובמידה מסוימת גם מעצב אותה באופן ייחודי) שקשה להבהירה בשפת המדע הפסיכואנליטי; דיונו סובב סביב ה-unheimlich בלא רגיעה, בלא מנוח, מתזה אחת לשנייה, מדוגמה לדוגמה, ורעיונות מסוימים שהוא מציג כהערה צדדית ואגבית מתבררים לבסוף כרבי-משמעות (כמו הקישור בין האלביתיות לחוויה הרחמית). 

ניתן לאפיין את דיונו של פרויד כהתרוצצות מילולית שלפחות חלקה שקוע בהיבטים אוטוביוגרפיים, כמו הדוגמה המשעשעת על אודות תחושת déjà vu שחווה המחבר בעת טיול בעיירה איטלקית (כשהעין המקומית בוחנת את היהודי-הגרמני הזר המחפש את דרכו במבוך המיני של העיירה), או בתיאור האימה שתקפה אותו כל אימת שנתקל במספר מסוים, "כמו 62", שלמעשה ציין את הגיל שאליו התקרב המחבר שלנו, שהרבה לחשב את קצו בעקבות היתקלויות נומרולוגיות מסוג זה (ביטוי מוקדם לעניין של פרויד באלביתי ביחס לחוויות על-טבעיות כמו טלפתיה, הופעה חוזרת של מספרים ודז'ה וו ניתן למצוא כבר ביצירתו המוקדמת מ-1905 הפסיכופתולוגיה של חיי היום-יום בפרק האחרון, "דטרמיניזם, אמונה במקריות ואמונה תפלה, נקודות מבט"). 

היצירה על אודות האלביתי מזכירה לנו את מקורותיו הספרותיים והתרבותיים של מכלול עבודתו של פרויד ברומנטיקה הגרמנית המאוחרת, על כל הדגשיה על האימה שבנשגב ועל הממד הנסתר בטבע האדם. תעייה זו ביערות המועקה והפחד היא אישית ותרבותית גם יחד ומטלטלת את הקורא כך שהיא עשויה לעורר חוויית אלביתיות גם בקרבו, כמו שציינה אלן סיקסו (Cixous) במסתה מ-1976 על אודות האלביתי. מפתה אף לומר שיצירה זו של פרויד מהווה מפתח למכלול עולמו האינטלקטואלי כמו גם האישי, וניתן לתופסה כמשל למפעלו המדעי, החל מהקישור שלו בין התחילית un של Das Unheimliche לתחילית השלילה של הלא-מודע, Unbewußte das, וכלה בתגובה האפשרית למודחק ולעבודה העוסקת בשדה זה, כפי שהוא מציין לקראת סוף מסתו בניסיונו הדון קיחוטי לאחד את כל החומרים לתזה קוהרנטית: "הפסיכואנליזה שעוסקת בחשיפת הכוחות הנסתרים האלה הפכה [...] לאלביתית ומעוררת חלחלה בעיני אנשים רבים". 

יתר על כן, למרות שפע הדוגמאות שפרויד מעניק לנו אין ספק ששני צירים מרכזיים, הצלובים זה בזה, מצויים בפרשנותו: ציר אחד הוא העיון במסתו של ינטש והסתמכות חלקית עליה בניסיון לפתח עמדה עצמאית – מעין misreading אליבא דהרולד בלום; הציר האחר הוא הניתוח המפורט והמעמיק של הסיפור "איש החול" מאת את"א הופמן. הניתוח נועד לחזק את התזה המרכזית של פרויד על אודות הקשר בין האלביתי לאימת הסירוס, תזה המנוגדת לזו של ינטש על אודות האי-ודאות האינטלקטואלית (ועל כך מתווספים עוד היבטים של האלביתי, כמו ההתפרצות של האנימיזם הילדי, שהאדם המודרני והבוגר התגבר עליו לכאורה, ועוד). 

מסיבה זו הנחנו שפרסום מחודש של מסתו של פרויד לצד המאמר של ינטש והסיפור של הופמן יעשיר בהחלט את חוויית הקוראים העכשוויים. אך בייחוד הרגשנו צורך לתרגם מחדש את המסה לעברית. התרגום הקודם, תחת הכותרת "המאוים", שפתח את הכרך מעבר לעקרון העונג ומסות אחרות בהוצאת דביר (מהדורה ראשונה ב-1968), שירת שנים רבות קוראים מתחומי הפסיכולוגיה, הפילוסופיה ולימודי האמנות והתרבות. הגיעה העת לתרגום עדכני, מדויק יותר, בעברית עכשווית, ובייחוד לתרגום שיביא את הטקסט המלא, בניגוד לגרסה העברית הקודמת שאיננה כוללת חלק מרכזי בניתוח של פרויד: אותו חלק שמביא את הערכים שפרויד מצטט ממילונים גרמניים, בלוויית רצף הדוגמאות הארכני, העצום והמאלף. בלי החלק הזה, התשתית הלשונית הניתנת לקוראים בעברית מושמטת לגמרי. הגיעה שעתה של יצירה זו לזכות בבית עברי חדש. 

מסתו של פרויד על אודות ה-unheimlich נפלטה כביכול אל העולם מתוך מצוקת המחבר לאחר המאורעות הטרגיים של המלחמה, כפסולת של העבודה ההגותית והקלינית משנים קודמות, כאוסף מילים פתלתל על אודות חוויה זרה ומעיקה. ואמנם, גם אם פרויד התמיד בהלך הרוח הקודר של המסה על אודות שלטונו של תנטוס בחיים האנושיים, הוא לא עשה שימוש משמעותי במושג בהמשך עבודתו, וגם תלמידיו הישירים לא עשו זאת, כמדומני. אולם דומה שמסה זו שרדה את עשרות השנים שחלפו; מעמדה לא נשחק, נהפוך הוא: היא נתפסת כעת כאחד הטקסטים המכוננים והמשפיעים ביותר בתחומי ביקורת האמנות והתרבות והפילוסופיה הקונטיננטלית. יתר על כן, במסגרת מגמות הקוראות לחזרה לפרויד הושב כבודה של המסה שחשיבות רבה לה לשאלות שהקליניקה האנליטית מחדדת יום-יום (ראו סמינר 10, המועקה, של ז'אק לאקאן). מצורפת להלן רשימת קריאה אפשרית ולא ממצה של כמה גישות מחקריות והגותיות אשר מתייחסות לעולם האימתני של האלביתי.

תודתי נתונה למתרגמת רות גינזבורג על תרגומה היפהפה לעבודותיהם של פרויד וינטש, תוך כדי הקפדה מקצועית על דייקנות וזרימה לשונית, וכן על ההקדמה הנאה שבה היא מצדיקה את החלטתה בדבר התרגום היאה למונח בעברית כ"אלביתי". כמו כן נתונה תודתי לנילי מירסקי, שתרגומה לסיפורו של הופמן "איש החול" מצורף גם הוא. תודה למנחם פרי ולתמר פלג על האישור לפרסם את התרגום לסיפור, שהופיע לראשונה בספרי סימן קריאה. ותודה לעורכת הלשון מורג סגל על מלאכתה הקשובה והמעמיקה.
קריאה נעימה ומחלחלת...



גרסת הדפסה

^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com