חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתבו עלינו
על: צחוק אברהם   מאת: יצחק בנימיני
 21/02/2012    אסף שגיב / כתב העת 'תכלת', חורף התשע"ב / הטרגי-קומדיה האלוהית
הטרגי-קומדיה האלוהית

היהודי המסורתי הוא ברייה גמישה. הוא קשור למורשת היהודית בכל נימי נפשו, אבל בורר מתוכה את הרכיבים שיוכל לשלב בחייו מבלי לשאת בנטל הבלתי אפשרי של עול מלכות שמים.
בארוחות המשפחתיות של ערב שבת הוא חובש כיפה לראשו ומקדש על היין, וזמן קצר לאחר מכן מדליק את הטלוויזיה וצופה בנחת בשידוריה. אין הוא מעז להכניס לפיו בשר חזיר, אך גם אינו מקפיד על הפרדה בין מאכלי חלב ובשר במטבחו. הוא צם בקפידה ביום הכיפורים ומחלל כמעט כל שבת. בקצרה, כמי שרגליו נטועות בהווי הדתי מזה ובחיים המודרניים מזה, הוא נהנה מן הטוב בשני העולמות. 

אפשר להבין מדוע זוכה העמדה המסורתית לפופולאריות עצומה. על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, היא מאפיינת קרוב לארבעים אחוזים מן האוכלוסייה היהודית בארץ. ועם זאת, היהודי המסורתי סובל מיחסי ציבור גרועים. בעיני הטהרנים הוא מצטייר כמין יצור כלאיים שלא תואר לו ולא הדר. חילונים גמורים רואים בו שמרן מתחסד הנאחז בשרידי מנהגים עבשים מתוך רגשנות נוסטלגית. החרדים, מצדם, רוחשים לו בוז; לדידם, אין בו ולו שמץ של יראת שמים אמיתית. "הדוגל בבינוניות ומואס בקיצוניות", כתב כבר החזון אי"ש, "חלקו עם הזייפנים או עם חדלי תבונה". 

מבחינה אידיאולוגית, קשה אפוא ללמד סנגוריה על המסורתיות: היא פשרנית וסתגלנית מדי, מונעת בידי סנטימנטליות פשטנית ולא בידי אמונה יוקדת או תבונה צרופה. כדרך חיים, היא נוחה להפליא; כהשקפת עולם, היא מעוררת לגלוג. 

יצחק בנימיני, חוקר תרבות, משורר ומוציא לאור, אינו נרתע מן הדימוי הרכרוכי של המסורתיות. בספרו האחרון צחוק אברהם הוא נוטל על עצמו משימה כבדת משקל: לכונן את ה"מסורתי" בתור קטגוריה תיאולוגית הניצבת על יסודות איתנים משלה, משוחררת מן הצורך להצטדק בפני קנאים. השאיפה ללמד סנגוריה על תופעה מזולזלת כל כך היא נועזת דיה, אבל בנימיני לוקח אותה צעד אחד קדימה: הוא אינו מעוניין לנסח כתב הגנה ליברלי יבשושי, שישבח את הפתיחות ואת הפשרנות של נקודת המבט המסורתית; תחת זאת, הוא מבקש לפתח תיאולוגיה "ביקורתית" ו"חתרנית", המייצרת "אפשרות משמעותית אחרת, ולא פחות לגיטימית, של קיום יהודי". 

מי שמכיר את פועלו של בנימיני לא יופתע מהצהרת הכוונות הזו. יחד עם שותפו, עידן צבעוני, מנהל בנימיני את הוצאת הספרים רסלינג, שהניבה מאות ספרי עיון מתורגמים ומקוריים בתחומי הפילוסופיה, הפסיכואנליזה, ביקורת התרבות והספרות היפה. חלק ניכר מן הפרסומים האלה נמנים עם המיטב של ההגות הרדיקלית בת זמננו; לזכות רסלינג יש לזקוף את העמקת היכרותו של הקורא הישראלי עם תיאורטיקנים ועם חוקרים בולטים כגון ז'אק לאקאן, סלבוי ז'יז'ק, מישל פוקו, רולאן בארת ורבים אחרים. בנימיני עצמו הוציא מתחת ידו מספר חיבורים שבהם ניכר חותמם הרעיוני והסגנוני של אינטלקטואלים אלה: מה רוצה הגבר? (2003), המאגד "שמונה מסות פסיכו־תיאולוגיות" בענייני תרבות ומגדר; פאולוס והולדת קהילת הבנים (2007), המציע עיון פסיכואנליטי מאלף במקורות הנצרות; והשיח של לאקאן (2009), המנתח במיומנות את משנתו הסבוכה של הוגה הדעות והפסיכותרפיסט השנוי במחלוקת. 

צחוק אברהם ממשיך את הקו שאפיין את ספריו הקודמים של בנימיני, ובעיקר את הסינתזה התיאולוגית־פסיכואנליטית, המגויסת במקרה זה להצגת פירוש חדש לספר בראשית. ואמנם, מי שיתור אחר שורשיה האינטלקטואליים של הפרשנות הזו לא ימצא אותם בכתבי חז"ל, הרמב"ן או אבן עזרא, אלא דווקא בעבודותיהם של פרויד, לאקאן ויונג (אף שמקומו של רש"י לא נפקד מן הרשימה). באחרית הדבר של הספר מציין בנימיני כל אחד מחומרי הקריאה הרלוונטיים. הוא נמנע מלהציג את עצמו כחדשן תיאורטי הדולה תובנות מהפכניות יש מאין; הרי גם הוא, בסופו של דבר, תוצר של מסורת. גם כך, חיבורו הצנום שופע תובנות פרובוקטיביות ומעוררות מחשבה. האם די בו כדי להניח תשתית תיאולוגית מוצקה ל"אפשרות משמעותית אחרת, ולא פחות לגיטימית, של קיום יהודי"? על היומרה הזו נצטרך כנראה לחלוק. 

לכתבה המלאה >>



גרסת הדפסה

^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com