חיפוש מתקדם
פסיכואנליזה
ביקורת התרבות
פילוסופיה
פמיניזם | מגדר | קוויר
סוציולוגיה | אנתרופולוגיה
היסטוריה
מחשבה פוליטית
חברה ישראלית
תיאולוגיה | דת
קולנוע | תקשורת
אומנות | ארכיטקטורה
בלשנות | ביקורת הספרות
ספרות יפה | פרוזה
רשימת תפוצה
הכנס כתובת דוא"ל
הסרה הצטרפות


כתב העת רסלינג

על הכריכה:
רסלינג 6
חורף 1999
| תוכן העניינים - גיליון 6
ליאת פרידמן | אשה לאשה כאשה: על לוס איריגאריי
להיות אשה נורמלית [פרויד], זה להיות איש שחתכו את איבר מינו. האשה נותרת ללא קול משל עצמה. אין לה שפה המסמנת אותה כבעלת שפה משל עצמה. דיבורה נתפס כמלל חסר משמעות - פטפוט, מלמול. היא אינה אומרת דבר - שואלת שפה הזרה לה, שפה המצביעה על היותה זרה אפילו לעצמה: 'לא מדובר בפיתוח תיאוריה חדשה, שהאשה תהיה נושאה או מושאה, אלא בחסימת המנגנון התיאורטי עצמו' [איריגאריי]. ליאת פרידמן מציגה טקסט מבואי למאמרה המכונן של לוס איריגאריי 'מין זה שאינו אחד' המתפרסם בגיליון הנוכחי
יעל מונק | גורל ובחירה בקולנוע הפמיניסטי הפוסט-קולוניאלי
'פרוייקט השחרור' של נשים לא-מערביות מקפל בתוכו משימה כפולה, משימה המחדדת את מלכודן הקטגורי של נשים אלה: שחרור מהשיח הקולוניאלי ההגמוני לצד שחרור מהמשטר הפטריארכלי. מאמרה של יעל מונק דן בשלושה סרטים ['שתיקת הארמון, 'פעם היו גיבורים', 'שחור'] העוסקים במאבקן של הנשים החומות לשחרור. בשלושתם המאבק על הזהות האתנית והנשית חוברים יחדיו לכדי יצירת נרטיב פוסט-קולוניאלי, פמיניסטי וביקורתי. שלושתם מקיימים תבנית של דיכוי בתוך דיכוי, כך שהמודעות הפמיניסטית הופכת את הדיכוי הקולוניאלי לרובד אחד בלבד מתוך אופק הקריאה של המסמך הקולנועי
איתן כהן | הסבתות [המרוקאיות] הגדולות
התמסרותן של 'הסבתות המרוקאיות' לתפקידי ג'נדר מסורתיים תחת פיקוח ובימוי זכרי כונן את דימוין הכנוע, המתמסר והצייתן. איתן כהן בוחר להפריד בין סמכות-משפחתית פורמלית [גברית] לבין בעלות על עוצמה אמיתית [נשית] - להחזיר לסבתות את גאוותן, קולן ומעט מההיסטוריה נטולת הייצוג שלהן
עידן צבעוני | זמן-נשים / זמן-גברים באפוקליפסה על פי הוליווד
חדוות פיצוצים היסטרית תוך זריעת הרס וחורבן הם מראות השתייה ואבני הראשה של הז'אנר האפוקליפטי נוסח הוליווד. שירי הלל סובלימטיביים המוליכים את הצופה כסומא בליל ערפל לקראת מגע מיוחל עם רעות מטאפיזיות ומרבצי אנרגיה אינסופיים - פורגטוריום עלי אדמות. החרדה המובעת בסרטים אלה הינה חרדה מפני האשה: התערערות הסדר 'הטבעי' בין גברים לנשים. הוליווד נאלצת להמציא כל פעם מחדש את 'האחר' על מנת לכונן את ערכיה המועדפים של רוח האומה האמריקאית. האם הוליווד מכוננת עבורנו את החרדות? או שמא החרדות כבר נמצאות 'שם', והוליווד רק מחלצת אותם מהלא-מודע הקולקטיבי?
חיים דעואל לוסקי | שׁוֹפְטִים - שׁוֹפְטוֹת (judges - judges) או דרכי-עצים (Holzwege)
דה-סקסואליזציה, דה-טריטוריליזציה, אמפטיה, טאבו וטרנסגרסיה - אלה הם מכשירי העבודה, ארגז הכלים שפוקו, דלז וגוואטרי בונים עבור הפילוסוף של סוף המאה ה20-. מערכת מושגים בעזרתה ניתן, אולי, להבין טוב יותר גם את תחילת האמונה באל אחד ואת התחלת הפילוסופיה לפני הפרה-סוקרטים. לעומת ספרים אחרים, המייצגים שיח שוביניסטי הגמוני בלבד, גדוש ספר שופטים - ביחס לחלק גדול מהגברים המוצגים בספר - בסיפורי לעג אירוניים-סרקסטיים עד כדי כך שניתן לחשוב/לחשוד שיד אשה היתה בין המחברים. היבטים אלה טרם נחקרו לעומק - היחס המורכב, היחס הרב-ערכי של מחבר ספר שופטים לגברים ולנשים כאחד
מיכל בן-נפתלי | נדבר גלויות: על אהבתה הנכזבת של הדקונסטרוקציה
'הגלויה' - של דרידה המאוחר - היא המקום היחיד שבו מבטא דרידה תשוקה אסתטית, הדוניסטית, חושנית. תשוקה לחיים, לפוריות, לסינכרוניות. 'אני אוהב אותך', הוא כותב, 'אוהב את החי, מעבר לשמך', ולמרות הכול הוא מפוכח כל העת-הזו-שהיא-נצח. הפנטזיה על מחיקה גמורה של הזיכרון, המודע והלא-מודע, צוברת תאוצה ב'גלויות' כפתח מילוט יחידי וכסיכוי הישרדות - שימור עלומים ולידה מחדש. פנטזיה להיות שניים בלבד, מוחלטים וסימביוטיים. האוהבים נושאים את זיכרונם בפה, ללא רישום. הם דוברים לשון אחת, מבטיחים זה לזה ונשבעים זה לזה - לשווא - לא לזכור. יש לשכוח הכול כדי לאהוב - אהבה ללא עבר 
מיכל פופובסקי | מתוך שאלתו של לאקאן: 'מהו מעשה הציור?'
התמונה הינה הטקסט של הסובייקט. מה פירוש 'הטקסט של הסובייקט'? עבור לאקאן, הסובייקט הנו הטקסט של עצמו ומעשה חיבור הטקסט על ידי הסובייקט נובע מהחסרים של הסובייקט. התמונה, אם כן, הינה התשובה של הסובייקט לצורך במקום, תשובה לעצם בקשתו להיות – נוכח; והבד, המסך, הקיר, הנייר - מקום-נוכחות/סימון-עצמי
ליאת ליכטמן | רשימות בטרם עזיבה
הכול כבר היה מוכן. תלמה ולואיז התחייבו לדווח למקומון, באותנטיות גדושה, על מסען ההזוי לקזינו ביריחו - גן עדן אמיתי השוכן בלב האוריינט, בלב הנוירוזה המזרח-תיכונית והאוטונומיה היודו-פלשתינאית - פנטזיה מרחיקת לכת על כסף ירוק נטול ריח, אחוות עמים ונוכלים בינלאומיים. זה אמור היה להסעיר את רוחן המיינסטרימית שפוטמה בטונות של דימויי לאס-וגאס, אטלנטיק-סיטי ואנטאליה. מאורעות סמי-אינתיפאדיים מוחלשים, סופת מדבר אמריקאית במפרץ ופחדים קמאיים מנעו מהן את העונג שבמסע ומבט לא-וירטואליים. ליאת ליכטמן כבר היתה שם?
נועם יורן | שפת הכוח - הג'יבריש הבטחוני והשפה הפורנוגרפית
על המרואיין שנהפך בשידור רדיו לנחקר - קו הנמשך מחדר החקירות של השב"כ לאולפן הרדיו - מנגנון ההופך כל ערבי לחמאסניק בפוטנציה. על לשון פוליטית ולשון פורנוגרפית, תרבות וברבריות, הנאה מגונה והנאה שברצינות. נועם יורן עוקב אחר הפער שבין ה'רוצח' וה'מרצח', ושתי ההנאות המגולמות בו: ההנאה של המחבל שהופכת אותו מסתם רוצח למרצח, וההנאה המרוסנת של בן-התרבות - דובר המילים היפות
ארי קטורזה | המחר אינו יודע - רוקנ'רול: הדת האמריקאית החדשה
להכלאה המכוננת של הרוקנ'רול - בלוז וקאונטרי - נוסף ממד חשוב והוא עצם הופעתו של קהל אוהדים חדש: הנוער. את הקונטקסט החתרני-אסתטי של הרוק, את עוצמתו התרבותית, יש למקם ביחס לדינמיקה שהובילה ל'הפיכת הנעורים'. על מנת לנמק את תרבות הרוק יש להתייחס תחילה להיסטוריה החברתית-תרבותית של ארה"ב בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. שפע כלכלי שהוביל לגל ילודה היסטרי והתרחש בין השנים 1946-64 היה תנאי הכרחי להיווצרותה של תרבות הנעורים [הרוקיסטית] החדשה
^
^
^
לראש העמוד
 |  צור קשר  |  תקנון האתר  |  רכישה ומשלוח  |  קניה בטוחה  |  פרסום טקסט  |  עבודה ברסלינג  |  קישורים  |  מפת האתר  |  english
שדרות יהודית 35, תל-אביב, 6701637   טל' 03-6915437   פקס 03-6956761   resling.sfarim@gmail.com