טוהר וסכנה נבחר על ידי מבקרי ה-Times Literary Supplement לאחד ממאה הספרים המשפיעים ביותר על השיח המערבי מאז המחצית השנייה של המאה ה-20. ספר ייחודי זה מציע ניתוח אנתרופולוגי הממוקד בחצר האחורית של מחקר הדתות – הספר אינו עוסק בקדושה אלא בטומאה ובלכלוך. מרי דגלס מעמידה בטוהר וסכנה שאלה טריוויאלית לכאורה: מדוע מייחסות הדתות לדברים מסוימים חשיבות עד כדי קדושה, בה בשעה שדברים אחרים נחשבים כה מזוהמים עד כדי כך שמוטל עליהם טאבו של נגיעה, שימוש, כמו גם התבוננות? על מנת להתמודד עם שאלה זו נשענת דגלס בעיקר על שני מקורות: עבודת שדה בקרב בני הלֶלֶה (זאיר) וטקסטים מקראיים (ספר ויקרא).
העיסוק בסוגיית הטומאה והזיהום מסתמך על טענה מפתיעה בפשטותה: לכלוך (או זיהום) הוא בבחינת דבר-מה שאינו במקומו. דגלס נוקטת בגישה סטרוקטורליסטית לצורך הבנת הטומאה, היא קובעת שזו אינה אלא תוצאה של חריגה מגבולות הסדר, יציאה מגבולות הארגון החברתי-תרבותי.

פרופ' מרי דגלס (1921-2007) עשתה את לימודיה הגבוהים באוניברסיטת אוקספורד, שם השלימה את לימודיה באנתרופולוגיה חברתית ב-1951. את מחקרה האתנוגרפי לעבודת הדוקטורט ערכה בקרב בני הלֶלֶה (Lele). לימדה אנתרופולוגיה ב-University College London במשך למעלה מרבע מאה. בין ספריה החשובים נמנים: The Lele of the Kasai (1963), Purity and Danger (1966), Natural Symbols (1970), Implicit Meanings (1970), How Institutions Think (1986), Thought Styles (1996), Leviticus as Literature (1999).

לספר מצורפת הקדמה מיוחדת למהדורה העברית מאת מרי דגלס וכן הקדמה מאת ד"ר אנדרה לוי על דגלס.